אמימר בר מר ינוקא
רב אמימר בר מר ינוקא[1] היה אמורא בבלי בן הדור השביעי והשמיני, תלמידו של רב חייא בריה דרב אויא. היה מנכבדי הקהילה היהודית בדורו, קרוב לסיומה של תקופת האמוראים, בזמן שצרות רבות פקדו את יהודי בבל. נאסר ועימו שניים מנכבדי הקהילה היהודית, והוצא להורג בימי מלך האימפריה הסאסאנית, פירוז הראשון.
זהותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רב אמימר בר מר ינוקא מוזכר בשמו המלא פעם אחת בלבד בתלמוד הבבלי, במאמר הלכתי בדיני שחיטה וטריפות, שאותו מסר בשם רבו, רב חייא בר רב אויא[2]. יש להבחין בינו ובין האמורא אמימר שמוזכר בתלמוד ללא שם אביו.
חוקרים סבורים כי במקומות אחדים בתלמוד הבבלי, שבהם מוזכר אמורא בשם הסתמי אמימר, יש לזהותו עם רב אמימר בר מר ינוקא, ולא עם האמורא המפורסם אמימר, חברו של רב אשי, שהשם הסתמי מתייחס בדרך-כלל אליו. הזיהוי של "אמימר" עם רב אמימר בר מר ינוקא, לפי החוקרים, הוא במקרים שבהם מוכח מתוך דברי התלמוד שאין מדובר כרגיל באמורא אמימר בן הדור החמישי, אלא באמורא אחר, שחי מאוחר יותר[3].
לפי הנאמר בספר "סדר הדורות", רב אמימר הוא בנו של מר ינוקא, ונכדו של רב חסדא. הרב אהרן הימאן, בספרו "תולדות תנאים ואמוראים", התנגד לסברה זו ולדעתו אביו של רב אמימר הוא מר ינוקא בן מר זוטרא, כמו הנוסחה בספר "ספר הקבלה" של הראב"ד.
דעה נוספת גורסת שהיה נכדו של רמי בר חמא[4].
לימודיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי המוזכר בתלמוד הבבלי, היה רב אמימר בר מר ינוקא תלמידו של רב חייא בר רב אויא[5]. לפי זיהוי החוקרים, למד גם אצל רב אשי.
מאסרו והוצאתו להורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]רב אמימר בר מר ינוקא חי בבבל בדור השביעי של האמוראים, סמוך לסוף תקופת האמוראים (מקובל לחלק את תקופת האמוראים לשבעה או לשמונה דורות). בתקופה זו רבו הצרות והרדיפות כנגד היהודים בבבל.
רב שרירא גאון מסר באיגרתו על מאסרו של רב אמימר בר מר ינוקא ועל הוצאתו להורג. בתקופת האמוראים הייתה בבל נתונה לשלטון האימפריה הסאסאנית, והיחס ליהודים התאפיין בעליות וירידות. בזמנו של רב אשי נהנו היהודים מתקופת שיא ביחס של השלטון אליהם. ראש הגולה - רב הונא בר נתן – היה ממקורביו של המלך יזדגרד הראשון, וגם ראש ישיבת סורא, רב אשי, היה מבאי ביתו. אחרי תקופת השיא חלה הידרדרות הדרגתית במעמדם של היהודים בבבל. ההידרדרות הייתה נסבלת עד ימי שלטונו של יזדגרד השני, שגזר גזירות כנגד שומרי השבת. גזירה זו התבטלה בעקבות מותו הפתאומי של יזדגרד השני, אשר - לפי הדברים שמצטט רב שרירא גאון מדברי קודמיו - מת מהכשת נחש. בזמן הגזרה היה ראש ישיבת סורא מר בר רב אשי, וראש ישיבת פומבדיתא רב סמא בריה דרבא, והם קבעו תפילה כנגד הגזירה. מר בר רב אשי נפטר בשנת ד'רכ"ח (468), ואחריו התמנה רבה תוספאה לראש ישיבת סורא. שנתיים לאחר מכן (ד'ר"ל – 470) נאסרו שלושה מנכבדי הקהל, ובהם רב אמימר בר מר ינוקא, וראש הגולה, כמתואר באיגרת רב שרירא גאון:
- ובימיו של רב סמא הזה, בטבת בשנת תשפ"א (למניין שטרות), נאסרו רבנו אמימר בר מר ינוקא והונא מר בר רב אשי ריש גלותא ומשרשיה בר פקוד. ובשמונה עשר יום בטבת (לגרסה אחרת – ט"ו בטבת) נהרגו הונא בר מר זוטרא נשיא (=ראש הגולה) ומשרשיא, ובאדר של שנה זו נהרג רבנו אמימר בר מר ינקא.
מלך האימפריה הסאסאנית היה אז פירוז הראשון, שנודע בפי היהודים בכינויו "פירוז רשיעא" (=הרשע), בשל מעלליו כלפיהם. שנים מספר לאחר הוצאתם להורג של נכבדי הקהל נסגרו בתי הכנסת ובתי המדרש בבבל, וילדי היהודים נלקחו בידי ה"אמגושים", כמרי דת הזורואסטריות, לחינוכם לעבודה זרה זו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב אהרן הימן, "אמימר בר מר ינוקא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כתיב: רב אמימר בר מר ינוקא, רבנא אמימר בר מר ינוקא, רבנא אמימר בר מר ינקא
- ^ בבלי, חולין יח ע"ב.
- ^ ראו: אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, בעריכת ד"ר מרדכי מרגליות. איגרת רב שרירא גאון, מהדורת רבי בנימין מנשה לוין עמוד 96 הערה ח'.
- ^ הערת רבי בנימין מנשה לוין למהדורתו לאיגרת רב שרירא גאון, עמוד 97, בשם החוקר ר' יצחק אייזיק הלוי; על סמך התלמוד הבבלי בכתובות כא ע"ב.
- ^ בבלי, חולין יח ע"ב.